עובדים סוציאליים הם עובדים שנחשבים כחיוניים לחברה הישראלית ועובדים בעבודה מנטלית קשה, פעמים רבות בעומס גבוה ועם משאבים מוגבלים להושיט עזרה. בשל כך, קבע המחוקק זכויות עובדים עודפות לאוכלוסייה זאת, שמטרתם לשמור על כבודם ותנאי עבודתם, לאפשר את המשך תרומתם לחברה ולייצר משיכה של עובדים חדשים למקצוע.
זכויות אלו כוללות בין השאר הסדרי שכר מינימום שונים מאלו הקיימים עבור שאר העובדים בחברה הישראלית, דמי הבראה בתנאים נוחים יותר, תשלומים עבור זמן הנסיעה אל מקום העבודה (במקרים מסוימים) ועוד. במאמר זה תוכלו לקרוא על הזכויות הללו, המקור לקיומן, תנאי הזכאות עליהן וכן מענה למקרים בהם לעובד מסוים קיימות זכויות חוזיות עודפות לזכויות המנויות כאן, ולא ברור איזו מן הזכויות (החוזית או החוקית) גוברות.
מיהו עובד סוציאלי?
עבודתם של העובדים הסוציאליים בישראל מוסדרת בחוק העובדים הסוציאליים, שקובע שרק מי שסיים לימודים אקדמיים בתחום זה ונרשם בפנקס העובדים הסוציאליים שמנוהל על ידי משרד הרווחה נחשב כרשאי לעסוק במקצוע זה. מקצוע זה הוא מגוון מאוד בחברה הישראלית, וכולל בתוכו עובדים במגזר הציבורי, במסגרת המדינה, ובמגזר הפרטי, במסגרת עמותות וחברות פרטיות שנותנות שירות מופרט לציבור הישראלי כשלוחים של משרד הרווחה.
אילו זכויות מגיעות למי שנחשב בקטגוריה זו?
בשנת 2017 נכנס לתוקף צו הרחבה לעובדים סוציאליים במגזר הפרטי, שמשווה את זכויות המינימום אליהם הם זכאים לזכויותיהם של העובדים הסוציאליים במגזר הציבורי. זכויות אלו כוללות בתוכן החלה של הסכמים שנחתמו מול ההסתדרות הכללית על ידי המדינה:
1. תשלום שכר משולב ומדורג בהתאם לנתונים האישיים של העובד: העובדים הסוציאליים במדינת ישראל זכאים להעלאת שכר לפי הוותק שלהם במקום העבודה, רמת ההשכלה המקצועית שלהם, הנתונים האישיים שלהם ועמידה בתנאי הזכאות לגמולי השתלמות. שכר המינימום לעובד/ת סוציאלי/ת בעלת וותק של שלוש שנים, למשל, הוא 8000 שקל לחודש. עובד/ת סוציאלי/ת בעל תואר שני תקבל תוספת שכר של 7%, ועובד/ת סוציאלי/ת בעלת תואר שלישי תקבל תוספת שכר של 3% נוספים.
2. מספר ימי חופשה מוגדל: עובדים סוציאליים זכאים ל22 ימי חופשה שנתיים, ו2-3 ימי בחירה בנוסף לכך, בהתאם לוותק בתפקיד.
3. מספר ימי מחלה מוגדלים: עובדים סוציאליים זכאים ל30 ימי מחלה בשנה, תשלום דמי מחלה מלאים כבר מהיום הראשון להיעדרותם מהעבודה וכן לאפשרות לצבור ימי מחלה וימי הצהרה משנה לשנה.
4. ימי השתלמויות על חשבון ימי עבודה: כל עובד/ת סוציאלי/ת זכאים להשתתף ב8 ימי השתלמות בשנה, שנחשבים כימי עבודה לכל דבר ועניין, כולל הזכאות לשכר עבודה מלא עבור יום ההשתלמות. ימי השתלמות שמאורגנים על ידי המעסיק ושהנוכחות בהם חובה לא יבואו על חשבון מכסה זו. ניתן לצבור 4 ימי השתלמות שכאלה בכל שנת עבודה, עד למקסימום של שש שנות עבודה, כלומר 24 ימי השתלמות.
5. תנאי פנסיה משופרים: עובדים סוציאליים זכאים לתנאי פנסיה משופרים מהמינימום הנקבע בחוק, שמתבטאים בזכאות להפרשה לפנסיה מרגע תחילת העבודה (ללא תקופת הקפאה), שיעורי הפרשה גבוהים יותר לפנסיה (7% מהמעסיק, 5.6% מהעובד), והפרשה גבוהה יותר לקרן הפיצויים (6% משכרם על חשבון המעסיק).
6. קרן השתלמות: עובדים סוציאליים זכאים לקרן השתלמות, שהיא מעין קופת חיסכון לטווח בינוני עבור העובד, אליה מפריש המעסיק בכל חודש סכום בגובה 7.5% משכרו של העובד, בתוספת 2.5% משכרו של העובד (על חשבון שכר העבודה). כספים אלו ניתנים למימוש שש שנים אחר רגע תחילת הפקדתם ופטורים ממס. גם ההפרשות לקרן זו נעשות מהיום הראשון לעבודתו של העובד הסוציאלי.
7. קיצור שבוע העבודה לעובדים סוציאליים שעובדים ב"טיפול ישיר": עובדים סוציאליים שעובדים בטיפול ישיר זכאים לשבוע עבודה של 39 שעות עם שכר כאילו עבדו שבוע עבודה מלא, וזאת מתוך הנחה שעבודתם דורשת לפחות שלוש שעות של עבודה מהבית.
8. תוספת שכר על ימי עבודה מפוצלים: עובדים סוציאליים זכאים לתוספת שכר באחוזים עבור ימים בהם נדרשו לסיים את עבודתם שלוש שעות לפחות לפני שנדרשו לשוב אליה מחדש. תוספת זו באחוזים אינה תקפה עבור יום אחד של עבודה מפוצלת, ועולה ככל שיש יותר ימים מפוצלים בשבוע העבודה של העובד – 4.3% עבור שני ימי עבודה מפוצלים בשבוע עבודה, 6% עבור שלושה, 8.2% עבור ארבעה ו10.4% עבור חמישה.
9. תשלום עבור שעות "כוננות": עובדים סוציאליים שעבודתם דורשת מהם להיות בכוננות עקב צרכי העבודה זכאים לתשלום של 2/3 משכרם השעתי עבור כל שעת כוננות, עד שמונה שעות.
מהו מצבי המשפטי אם החוזה שלי מקנה לי זכויות שונות מאלו שהוצגו כאן?
עובדים סוציאליים שקיימים עבורם חוזה אישי בעל תניות אחרות מאלו המוצגות כאן זכאים לתנאים העדיפים מבניהם. חוזה עבודה שמציג תנאי עבודה פחות עדיפים מהתנאים הללו נחשב חוזה לא חוקי.
מהן ההשלכות עבור מעסיקים שאינם מקנים לעובדיהם את הזכויות הללו?
החובה והאחריות על קיום זכויות אלו מוטלות על המעסיק בלבד, ללא צורך לנקיטת פעולה כלשהי מצד העובד.
מעסיק שאינו מקנה לעובדיו את הזכויות הללו עובר עבירה פלילית וגם עוולה אזרחית, שיכולה לזכות את העובד הפגוע בפיצויים משמעותיים, ולהוביל להטלת סנקציות כלכליות בדמות קנסות כבדים ואף מאסר על המעסיק שאינו מספקן.
כל עובד שזכותו הופרה רשאי להגיש נגד מעסיקו תלונה ליחידת האכיפה של חוקי העבודה (לצורך מתן מענה פלילי להפרת חובה זו), או תביעה אזרחית לבית הדין האזורי לעבודה (לצורך קבלת פיצויים בהליך אזרחי).
אם לאחר קריאת מאמר זה נותרו לכם שאלות, או אם אתם חושבים שזכויותיכם, או זכויותיהם של יקיריכם נפגעו בכל דרך, אתם מוזמנים לפנות אלינו ולקבל מאיתנו שירות אמין, מקצועי ויעיל.
