לצערנו, ידע ובקיאות בזכויות עובדים אינם נחלת הכלל – ככל שעוברות השנים, הבירוקרטיה במקום העבודה נהיית מורכבת וסבוכה יותר ויותר, כך שעובדים רבים אינם מודעים לזכויותיהם ואינם ערניים להפרתן. ידע בסיסי על זכויותיכם כעובדים הוא חשוב לאין שעור, שהרי זכויות עובדים נועדו על מנת להגן על יכולתכם להשתכר בכבוד, בלי שתחששו מניצול, גזל או פגיעה בכבודכם.
זכויות עובדים בדין הישראלי
זכויות העובדים התפתחו מתוך הבנה כי הגנה על יכולתם של העובדים לעבוד במשרה לבחירתם ובתנאים ראויים, תאפשר פרנסה המכבדת את בעליה, חופש קנייני ואיזון של יחסי הכוחות הבלתי-נמנעים בין עובד למעביד.
בהתאם לכך, דיני העבודה הישראליים כפופים לעקרונות רגולטוריים, על מנת לשמור על זכויות עקרוניות של האדם במרחב התעסוקתי, ולמנוע שרירותיות מצד המעסיקים. ישנם חוקים רבים שנועדו על מנת להסדיר את יחסי העבודה בין מעסיק לעובד במרחב התעסוקתי, תוך קביעת עקרונות העסקה מינימליים.
כחלק ממדיניות אכיפת זכויות העובדים בישראל, קיימת ערכאת שיפוט ייחודית – בית הדין לעבודה. בית דין זה, דן בין היתר בסכסוכי עובד-מעסיק, שביתות, התאגדות עובדים, תנאי קבלה לעבודה ועבירות פליליות שנעשו במסגרת דיני העבודה.
בתי הדין לענייני עבודה מחולקים לבתי דין אזוריים ולבתי דין ארציים, כאשר ערעור שיוגש על פסק דין שניתן בבית דין אזורי יועבר לבית הדין הארצי, בעוד ערעור על פסיקת בית הדין הארצי יועבר לבג"ץ רק במקרים חריגים של פסק דין בלתי סביר ביותר.
ישנן מספר זכויות בסיסיות, שכל עובד ועובדת צריכים להכיר על מנת להגן על זכויותיהם במרחב התעסוקתי בצורה הבסיסית ביותר:
חוק הודעה לעובד
לפי חוק זה, למעסיק יש עד 30 ימים מיום תחילת ההעסקה, לפרט בפני העובד את תנאי העסקתו וזכויותיו הסוציאליות. חוק זה נועד על מנת למנוע עמימות בכל הקשור לתנאי ההעסקה ולזכויות המגיעות לעובד על פי חוק. לפי תיקון מס' 3 לחוק, אם העובד הוא נער\ה מתחת לגיל 18, יש ליידע אותו על תנאי העבודה עד 7 ימים מיום תחילת ההעסקה.
זכות זו היא זכות אוטומטית – אין העובד צריך לדרוש אותה על מנת לקבלה, ואף יכול לתבוע את המעסיק ללא הוכחת נזק. אם בית הדין לענייני עבודה ישתכנע כי המעסיק התחמק מחובה זו ביודעין, הוא יכול לפסוק לטובתו של העובד בפיצויים עד גובה של 15,000 ₪, ולעיתים אף יותר. על עילת תביעה זו חלה התיישנות של שבע שנים, וניתן להגישה גם לאחר סיום ההעסקה.
על הודעה זו להינתן בכתב, ולפרט את זהות הצדדים, מועד תחילת העבודה, משך תקופת ההעסקה, תיאור התפקיד, תנאי התשלום, שעות ההעסקה ויום המנוחה, פירוט הממונה הישיר של העובד, פירוט היותו של מעסיק צד להסכם קיבוצי באם רלוונטי, פירוט תשלומי המעסיק על תנאיו הסוציאליים של העובד ופירוט הגופים שהתשלומים מועברים אליהם. במידה שכל הפרטים הנ"ל מופיעים בחוזה שנחתם בין הצדדים טרם ההעסקה, אין צורך בהודעה זו אז יש למסור הודעה על כל שינוי בתנאי העבודה.
פיצויי הלנת שכר
הלנת שכר מתרחשת כאשר עברו תשעה ימים ממועד קבלת השכר המיועד, והעובד טרם קיבל את שכרו באופן מלא או חלקי, לרבות שכר עבור חגים, שעות נוספות, פריון עבודה ועוד. מימוש קבלת הפיצוי יכולה להתרחש בשני אופנים:
- אם השכר טרם שולם – ניתן להגיש תביעה כנגד המעסיק בבית הדין לענייני עבודה עד שנה לכל המאוחר מהמועד שבו השכר נקבע כשכר מולן.
- אם השכר שולם באיחור – יש להגיש תביעה תוך 60 ימים ממועד קבלת השכר.
חישוב הפיצויים יתבצע באופן הבא – העובד זכאי לפיצוי בסך 5% מהשכר המולן על השבוע הראשון שלאחר מועד תשלום השכר, ו- 10% מהשכר המולן עבור כל שבוע לאחר מכן. השכר ממנו נגזרים אחוזי הפיצויים הוא השכר ברוטו ללא החזרי תוצאות ותשלומים נוספים, אלא אם כן המעסיק הוכיח כי שילם את הניכויים המותרים ע"פ חוק, ובמקרה זה הפיצויים יחושבו משכר הנטו.
לדוגמא – עובד מרוויח 5000 ₪ בחודש. שכרו התעכב בחמישה שבועות. עבור השבוע הראשון, העובד זכאי לפיצוי בגובה 5% משכרו, כלומר – לפיצוי בגובה 250 ₪. עבור ארבעת השבועות הנוספים, העובד זכאי לפיצוי בגובה 10% משכרו עבור כל שבוע. מדובר בפיצוי שבועי בגובה 500 ₪, שהכפלתו בארבעת השבועות מסתכמת ב- 2000 ₪. הפיצוי הסופי – 2000+250 = 2250 ₪.
דמי נסיעה
לפי צווי ההרחבה, עובד שזקוק לתחבורה כדי להתנייד הלוך וחזור למקום עבודתו, זכאי להחזר הוצאות הנסיעה, עבור כל יום בו היה עשוי להשתמש בתחבורה, כאשר הסכום המקסימלי שהמעסיק צריך לשלם לעובדיו לא עולה על 22.60 ₪ ליום. המעסיק, מצידו, מחויב לשלם רק על התעריף הנמוך ביותר, ללא קשר לחוזה הנסיעה שרכש עובדו, אלא אם כן הסכים להחזר גבוה יותר. מההחזר יש לנכות מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות.
כאשר העובד מתבקש להתייצב במקום העבודה כאשר תחבורה ציבורית לא פועלת, כמו בלילות, חגים ושבתות, על המעסיק להחזיר לו את גובה הסכום שעלו הנסיעות באותו היום, או עד 22.60 ₪.
עובדים שאינם זכאים להשבת דמי הנסיעה, הם עובדים שמקבלים ממקום עבודתם הסעות, עובדים בעלי מוגבלויות השכירים במפעל מוגן, ועובד שנעדר מהעבודה, גם בשל מחלה או חופשה מאושרת.
תאונת עבודה
במידה שעובד נפגע מתאונה שהתרחשה במקום העבודה, ממחלה שנגרמה כתוצאה ממקצועו (ונקבעה כמחלת מקצוע לפי תקנות הביטוח הלאומי) וממיקרו-טראומה, זכאי לפיצויי "דמי פגיעה" על מנת לפצות על כך שאיבד שכר והכנסה. הסכום המקסימלי של דמי הפגיעה הוא 1,114.38 ₪ ליום, ולא ישולם על יותר משלושה עשר שבועות. דמי הפגיעה כפופים גם הם לניכויי מס הכנסה, דמי ביטוח בריאות וביטוח לאומי. כלומר, הסכום המקסימלי של דמי הפגיעה הוא 101,408.58, לפני ניכויי מס.
עובד זכאי לתבוע דמי פגיעה אם הוא הוא בעל ביטוח נפגעי עבודה, אם כתוצאה מהבדיקה הוא לא מסוגל לעסוק בעיסוקו או בעיסוק רלוונטי אחר (בכפוף לאישור רפואי), וכי רופא הנפיק עבורו תעודה על אי כושר עבודה. במידה שהעובד מסוגל לעבוד באופן חלקי ושעות עבודתו צומצמו, הוא זכאי לתבוע דמי פגיעה מופחתים.
אם, למרבה הצער, העובד נותר עם נכות בעקבות הפגיעה (גם אם חזר לעבודתו לאחר תקופת ההחלמה ובתום תקופת תשלום דמי הפגיעה), הוא זכאי לתבוע לגמלת נכות מהעבודה, ועליו להתייצב בפני ועדה רפואית. גמלת נכות עשויה להיות גם זמנית, בכל מקרה של החמרה במצבו הכלכלי או הרפואי של העובד הוא רשאי לבקש בחינה חוזרת של בקשתו.
קצרה היריעה מלפרט את זכויותיהם הבסיסיות ביותר של עובדים. אם אתם או אחד מיקירכם חשים כי זכויותיכם כעובדים נפגעו במקום העבודה, אל תהססו להיוועץ עם משרדנו, ללא עלות, על מנת שנוכל ליידע אתכם על זכויותיכם.
עורך הדין איתי אדרת מתמחה בדיני עבודה, וישמח לעמוד לשירותכם ולהעניק לכם סיוע משפטי ראוי, הולם ומקיף, על מנת שתזכו למיצוי מלא של זכויותיכם ואף לפיצויים גבוהים במידה שחוויתם פגיעה מקצועית במקום העבודה. הסתייעות בעורך דין מנוסה עשויה לשפר משמעותית את סיכויכם לזכות בתביעה, ותאפשר לכם להגן על זכויותיכם בצורה המקצועית והרחבה ביותר.